אנשים אלימים מאמינים מהפכות העדיף באמצעות נשק ומדידות כוח. פציפיסטים לתת דרך האוטופיה של מהפכה שבה הספרים, רעיונות ואת ההתקדמות המדעית והחברתית הם גיבוריו של הצו הראשון. לאחרונה מצאתי אצל דביר כהן חושן אוזן קשבת . המקרה קולומביאני דוגמה טובה ההשפעות ההרסניות של אלימות, ניסיונות לשנות בהתבסס על סוג זה של מאבק. עם זאת, הכישלון של אלימות עדיין לא נותן לנו סיבה אשר מגינים על אמצעים אחרים, כמו חינוך למשל, כמו היזמים של טרנספורמציית נהדר זה האנשים שלנו צריכים ומגיע. זה הכרחי כדי ליצור התנאים שבתוכו מחקר, שיח אקדמי, את הספרים ואת תורתו של המאסטרים להוביל את השינוי המבוקש כל כך אז בואו הנחה כל השנים (מאות שנים, יש אומרים) צריכה של נחשלות יחסית המדינות המפותחות.

החינוך שלנו חייב לפעול, לעשות כך בדחיפות כדי לחולל מעבר לשביל הנוצץ ביותר פעמים. כמה צעדים כמו הדוגמה הבאה, צריך לקחת כמה שיותר מהר: 1. המעבר של האור רצינית: צעד לתת לזה בקרוב; בקרוב זה היום או אתמול במידת האפשר. אור אומר לחלץ את המהות, הדבר העיקרי, בעיקרון. לדוגמה, חילוץ כדי לשתות קפה בהיר, קפאין. ויודע מה אתה כוס קפה בלי קפאין? מאוד מסקרן להפליא יש לזה טעם כמו קפה על קפה, כלומר בדיוק את הסכנה: יכולת חיקוי של זיוף, האור, האור.

אבל הסכנה הגדולה ביותר היא לא כשמדובר קפה או משקאות קלים או מזון, אבל כשזה מגיע להיפגש חזיתית עם המקרה מצער אך ברור של המוסר, האתיקה, העקרונות של אור. אנחנו לא יכולים להרות או לאפשר להפוך את המירוץ של רלטיביזם מוסרי אתיקה מצבית, true מפעיל רוב אסונות של זמננו. 2. מ שלום למלחמה: המעבר הזה לא מגיע עוד יותר הסברים. מי לא ירצה מדינה שבה הכחול של השמיים מוכתמת עשן סמיך מ? tableteo מקאברי מקלעים רועד התותחים ואת השקט של הבוקר? התרגלנו בזמן רע לחיות עם המתים, אסונות, עכשיו, כאשר אנחנו רוצים לפתוח את העיניים שלנו ולחזור אחר הצהריים שבו ההורים תוכלו לטייל מדרכות נלקח מידיו של הילדים שלהם וכדי ערבי שבו לחקלאים. שלנו סיפרו סיפורים על החום של האח המשפחתי, מבינים כי איבדנו יותר מארבעים שנה מלחמה והקואליציה ובנוסף, חסר תועלת כמו כל המלחמות של כל הזמנים. 3. מעוני להתפתחות: עוני ללא טיפול נפשי או עוני מהיחס. אנחנו מדברים על העוני האמיתי: הרעב, אומללות, אומללות. למרות הלשון הנקייה לתאר תופעה זו מקוממת העוני ואי כל התגלמויותיה משפיל עדיין להציג לכל שכונה ענייה בכל עיירה וכפר. ילדים שנידונה תזונה מן הבטן, גברים נשים לקום וללכת לישון בלי חטיפים טעימות, אנשים חסרי בית אשר מתחרים על חתיכת בשר עם כלבים וחתולים. כלומר המציאות כהה זה יהיה לנו בפנים מהרגע שבו סיבים רגישות חברתית הוא desanestesiada. אנחנו צריכים לקחת את הצעדים הבסיסיים לקראת שינוי, אנחנו אבל תוכל להציג חלק מהם. ושנה הצהרות ואחרים, שבו אתה תהיה בוודאי חושב, אינם תומכים כל המתנה.